הוא מסתכל על ההורים ולומד להחזיק את הראש, לזחול, לעמוד ולעשות צעדים ראשונים, ובסופו של דבר לרוץ ולקפץ. לאורך הדרך הוא נופל ומקבל מכה פה ומכה שם אך זה לא עוצר אותו, זה רק מאפשר לו למצוא עוד דרך, לחזק אחיזה, במיוחד שהוריו מפרגנים לו ומתלהבים מכל ניסיון שלו לעשות צעד. הוא גמיש ויצירתי בדרך אל המטרה להיות כמו אבא ואמא, הוא יודע שזה אפשרי כי ההורים שלו יכולים ללכת וגם הוא רוצה ויכול, כי על פי התפיסה שלו הוא יכול ומסוגל להכל.

יש אנשים שבמהלך ההתבגרות שכחו שפעם האמינו שהם יכולים לעשות כל מה שהם רוצים. זאת בגלל שבמהלך הבגרות רכשו אמונות וערכים שלא תמיד מקדמים אותם ומשפיעים על ההתנהגות שלהם בהווה ובעתיד, וכביכול “איבדו” את התמימות של ילדים. אם זה בעבודה, מול עמיתים ולקוחות, אם זה בחיים האישיים, מול בני הזוג, המשפחה או הילדים. ולא פועלים מתוך מה שבעצם נולדנו לעשות: להאמין שאנחנו מוצלחים, ושאם מישהו מצליח לעשות משהו אך גם אני יכול לעשות ולהצליח.

במפגשים האישיים ובסדנאות אני לוקחת את הערך והאמונה ‘שאנו יכולים להצליח’ ומטמיעה אותו במשתתפים ובלקוחות. והאמונה הזאת היא שמובילה אותנו להמשיך ולעשות, גם אם ההצלחה לא מגיעה ישר ויש נפילות, אנו רוצים ללמוד מהן ולהמשיך קדימה. בנוסף,  שמה דגש גם על אפקטיביות התקשורת. שלנו עם עצמנו ושלנו עם הסביבה, ככל שנלמד ונבין שכל אדם תופס את העולם אחרת, כך נדע להתאים את עצמנו לשני, על מנת לתקשר בצורה יותר אפקטיבית, וזה מה שגם יגרום לנו בסופו של דבר להוביל ולהגיע לתוצאות שאנו רוצים.

אחרי שנים שהייתי באותם המקומות של התקיעות, חוסר אמונה בעצמי וקושי לתקשר עם הסביבה, רכשתי כלים שבזכותם הצלחתי לשנות את חיי מקצה לקצה, ואני רואה בעבודתי שליחות לעזור ולסייע לאנשים במסע האישי שלהם.

אשמח להוביל אותך לשינוי אמיתי!

באהבה ,

גילה רובינוב.